אני, הקבלן והשוטר

התחלנו בחודש מרץ, ימים של אי וודאות ופחד. כולם בבתים, לא יוצאים ולא נכנסים.

מדי יום אני נוסעת לאתר בלב רוטשילד, קסדת בניין מונחת על הכיסא במושב לידי, אם השוטר שהוצב בפינת מאז"ה יעצור אותי וישאל למה יצאתי מהבית בתוך הסגר. מדי יום, איתן הקבלן מצהיר בי לא להגיע ומדי יום אני לא מוותרת על הקפה עם הפועלים, לשאול מה נשמע ולבדוק איך מתקדמים. הלקוחות נמצאים בבידוד, החלטות נלקחות בטלפון או בזומים ארוכים. הפרויקט הסתיים, אפקט הוואוו התקבל, והסגר מאיים שוב מעבר לפינה. ברוטשילד ולאורך המדינה.