ביום ראשון נסעתי לפיקוח בפרויקט הצפוני, לאשר נקודות חשמל ולשתות קפה עם חברה מקומית.
בשני התייצבתי להתקנות של נגרות בירושלים. הייתי חייבת לראות שהכול לפי התכניות.
ביום שלישי נפגשתי עם מאיירים מוכשרים לבחור עם מי לפתח פרויקט חדש.
ברביעי סגרתי את הלוז בפגישות עם לקוחות חדשים והתייצבתי לחגיגת התעודות. (ממתי זה קורה באמצע שבוע?)
בחמישי כבר מוכרחה להתארגן ליום צילום שנקבע לראשון ולסיים בחירות של ריהוט למרלוג.
בין לבין חשבתי לעצמי, רגע, מתי אני אעבוד?
עבר עוד שבוע ולא עבדתי. רק הסתובבתי. נפגשתי. אישרתי. פיקחתי. לא הספקתי לסגור שעות במשרד מול המחשב לתכנן, לשרטט, ליצור.
ואז שוב נזכרתי, שאני עובדת. כל יום. כל היום. במיוחד כשאני מסתובבת, נפגשת, נהנית ומפקחת.
כי כשאני מגיעה למחשב אני כבר יודעת מה אני צריכה לעשות אחרי שאספתי ידע והשראה כל יום השבוע.
וגם מוצ"ש זה יום. העיקר שכולם יהיו בריאים ולא מבודדים.
ואחזור חלילה.
