רוב הזמן הדברים הולכים פחות או יותר בכיוון אחד, מדי פעם עליות ומורדות אבל בסך הכול מתקדמים לפי הגאנט וציר הX. בעשרה אחוז מתהליכי העבודה על הפרויקטים שלי אני נתקלת בחוויות קצה. אלו בדיוק הנקודות בדרך שגורמות לי לזוז, שמניעות אותי. אני מחכה להן. אפילו מעט מכורה אליהן. למה אני קוראת חווית קצה? במצבים שהחזון שלי עבור הפרויקט מיושם כפי שחלמתי ודמיינתי מהרגע שנכנסתי לחלל. בקצה השני, אני נעלתת על רעיון, אבל ממש ננעלת, וגם מרגישה כמו הדבר הכי חכם, יצירתי, סמכותי, מיוחד. למעשה אני חשה עצמי גאונה. בקצה השני אם מסיבה כלשהי הרעיון לא מתקיים או קורס, מחכה אכזבה. אבל מה שיפה בכל העסק הוא שהאכ.זבות מניעות אותי לא פחות מהצלחות. דווקא ממקום של איזו תקלה, של איזו הפרעה, מגיעים לפעמים הדברים הכי טובים. דווקא משם הפרויקט יכול לקחת תפנית מטורפת שבכלל לא חשבתי עליה בהתחלה. ממש כמו בחיים, גם הפרויקטים הכי טובים שלי מתרחשים לפעמים עם תכנון עמוק, כוונה ועבודה קשה, ולפעמים דווקא בעקבות ביקור חטוף באתר, איזו הוראה אגבית שנתתי לקבלן, או אפילו משהו שרציתי שיקרה ולא קרה בסוף – הופך להיות הדבר הכי טוב שקרה בפרויקט בתמונה תסריט מוצלח. בחרתי 6 בדים מקטלוגים שונים והרכבתי מהם סט כסאות לחדר ישיבות. הלקוח זרם והרפד עשה עבודה טובה. היה פה מחטף עיצובי שהתגלגל מצוין.
תמונה - LUZ. הפקה וריפוד anna furniture design.