'אחותי, אני מתחילה ניקוי רעלים ביום ראשון. רוצה להצטרף?'
כן.
'באמת?'
אמיתי. תשלחי. מה עושים. איך ומתי. אני מצטרפת.
יכולתי לענות תשובה אחרת באותה המידה. אבל בחרתי לנסות.
פחות חובבת את הז'אנר של השייקים הירוקים, מעדיפה את האוכל בצורתו הברורה, ובעיקר חובבת חלבונים מהחי. אבל הצטרפתי.
היה נורא. כאבי ראש איומים. עייפות. שיממון מהאוכל. ובכל רגע כמעט והפסקתי.
נשארתי בתוך הניסוי הזה בגלל האתגר. הדליק אותי המאמץ. אולי כמו אצל אנשים שרצים ומתאמנים ממש קשה. הרגשתי חדה ומכוונת משימה לסיים בהצלחה.
חוויתי ירידה של אנרגיות וגם של תפוקה בעבודה, אבל אחרי ארבעה ימים פתאום נהיה לי בהיר יותר ונעים יותר וחזרתי. מכוונת ומאד מוגדרת, לא כמו פירות מרוסקים בבלנדר נינג'ה, חזרתי מלאת תשוקה ליצירה לא כמו ירקות מאודים ללא מלח, חזרתי מלאת שמחה לא כמו שבוע ללא קפה. אני אש. אין על ניקוי רעלים.
לפעמים צריך להחסיר בשביל להרוויח.