כמו שכתבתי כאן קודם, ביום שני הורדתי את הבנות ויצאתי מוקדם, להתקנות בירושלים. זה היה יום מרגש, כזה שמתרחשים בו הרבה דברים בו זמנית, הנגר מתקין, הקבלן מפנש, פיטרו מספקים ריהוט, אני ממקמת תמונות ושטיחים. פתאום נוצר לו משרד. בתוך כל הרעש, הכאוס והשמחה היה שם רגע אחד שלא קשור לעיצוב שדיגדג במיוחד. הם עמדו משועשעים למרגלות המדרגות אוחזים בתמונות שהמעצב רון נדל עיצב, אייקונים ירושלמים מובהקים. מאיר הקבלן החרדי אחז את כנסיית הקבר, סובחי הנגר המוסלמי בידו עם הכותל, מחזיקים באויר את התמונות ואני מיישרת אותם. אני מודה שלקחתי את הזמן וקצת התגריתי בהם כי רציתי שיחזיקו לנצח.
